<h1>המנהיג הלכ' פסח — ערבי פסחים</h1>
<h2>דף צט:</h2>
ומתני' דתנן ע"פ כו' לר' יוסי איצטריך דאמ' בערבי שבתו' וימים טובים אוכל והולך עד שתחשך, אבל בע"פ מודה משום חיובה דמצה. והיכא דהתחיל מקמי ט' שעות בערבי שבתו' ובערבי ימי' טובים ואמשיך ליה בסעודתיה עד דקדיש יומא פריש ליה למפה על השולחן ומקדש, והדר גמר סעודתיה ולא שארי המוציא דאמ' רב יהודה אמ' שמואל אין הלכ' לא כר' יהודה דאמ' מפסיקי' בעקירת שולחן מי שהיה אוכל מבעוד יום וקדש עליו היום ולא כר' יוסי דאמ' אוכל והולך עד שתחשך וגומר סעודתו ואחר כך מקדש אלא כחכמי' דאמרי פורס מפה על השלחן ומקדש. ופריסת מפה הוא כעקירת השולחן בירושלמ' דע"פ [ה"א] איפליגו חכמי' עלייהו (כר') [דר'] יהודה (וכר') [ודר'] יוסי ולא כרבי' האלפסי ז"ל דאמ' פורס מפה ומקדש והדר שארי המוציא. דלא יתכן, דהא פת מדברים הטעוני' ברכה לאחריהן במקומן ולקבעוה קמא הדר ולא מצי' ברכת הזימון לשתי ברכות. ובע"פ אמרי' [ק"א ע"ב] (בחכמי') [בחברים] שהיו מסובין ועקרו רגליהם ללכת חוץ והניחו שם זקן או חולה כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין אין טעוני' ברכה לכתחי', הכא שכולם על השולחן לא כל שכן, וכן כת' רבי' שמואל (ב"ר) [ב"מ] הצרפתי ז"ל כדפריש'. אב"ן. ושנינו [ק' ע"ב] ושוין שאין מביאין את השלחן אלא א"כ קדש, ואם הביא פורס מפה ומקדש. בשאלתות דרב אחאי ז"ל, וקרובי תכא מקמי דלקדוש קדושה דשבתא לא מקרבינן והיכא דקריבו ליה לא מסלקי' ליה אלא פורס מפה ומקדש הי היכי דתיתי סעודתא ביקרא דשבתא. ופריסת מפה על השולחן ביום דליתא להאי טעמא אין טעם לדבר אלינו בלתי אל המן עינינו, כדאי' בסוף יומ', [ע"ה ע"ב] טל מלמטה וטל מלמעלה ודומה כמי שמונח בקופסא, שגם לחם משנה אנו עושי' זכר (למקדש) [למן].
ותנן בע"פ סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך, אבל משתחשך יכול לאכול לפני המצה כדי חפצו, דתנייא הקמחי' והבצקות שלגוים אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה, ואין לחוש לאכי' גסה דכיון דלילה הוא והגיע זמן חיוב המצה רמי אנפשיה ומדכר, אבל ביום שלא הגיע זמן חיוב המצה לא רמי אנפשיה ושמא ישביע את נפשו ולא יאכל מצה לתיאבון. ודכותיה אמרו בשבועו', [מ"ד ע"ב] שכיר בזמנו נשבע ונוטל שלא בזמנו נשבע בעל הבית, דבזמנו רמי אנפשיה ומדכר.
ערבי פסחים סמוך למנח' קטנה מתחיל' שעה עשירית חצי שעה קודם המנחה קטנה לא יאכל אדם עד שתחשך כל דבר המשביע כגון בשר או מצה עשירה, אבל מחמץ אין צורך לומ' שלא יאכל שהרי כבר נאסר מן התורה מו' שעות ולמעלה, ומד' שעות ולמעל' מדרבנן כדקיימ' לן כר' יהודה דתנן [י"א ע"ב] ר' יהודה אומ' אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפי' בתחיל' שש. וממצת לחם עוני אין צריך לומ', דתנייא בירוש' [פ"י ה"א] כל האוכל מצה בערב הפסח כאילו בא על ארוסתו בבית חמיו ולוקה. אבל פירות וירקות מותר לאכול (דליכול לה למצה בתיאבון), כדאמ' בגמר', [ק"ז ע"ב] אבל מטביל הוא במיני תרוגימא, ואית למאן דאמ' פירי נינהו בסוף יומא [ע"ט ע"ב], ובדין שלש סעודו' דשבת מבואר במקומו. וכן חמרא, דרב ששת הוה שתי חמרא טובא במעלי פסחא כי היכי דניגרריה לליביה, והיינו דתנן [קי"ז ע"ב] בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה, דחמרא טובא מגרר גריר, בין שלישי לרביעי לא ישתה, וכל כך למה דליכיל לה למצה לתיאבון ולא ליכליה אכילה גסה שיזיק לגופו דלאו שמה אכילה, כדאמ' בסוף יומא [פ' ע"ב] האוכל אכילת גסה ביום הכיפורי' פטור מלא תעונה, (בפ"ק) [ובבבא קמא] [ק"י ע"א] כי יאכל קודש פרט למזיק, אבל אכילה גסה שלא יזיק לו הוייא אכי', כדאמ' בריש נזיר [כ"ג ע"א] ובסוף הוריות [י' ע"ב] בפסח שאם אכלו אכיל' גסה פסח מיהא עביד ודוק ותשכח כפר"ת. ורב יצחק מטבל בירקי דאמ' בשבת [ק"מ ע"ב] פ' תולין בר בי רב לא לכול ירקא משום דגריר ואכיל טפי ריפתא. ועל כן נהגו לומר באגדת הפסח השנויה במכילת' כל דכפין ייתי ויכול, פי' כל מי שהרעיב עצמו בערב הפסח יבוא ויאכל מצה לתיאבון.
<h2>דף קא.</h2>
ואע"פ שבכל ערבי שבתות וערבי י"ט נהגו לקדש בבית הכנסת בלילי הפסח אין לקדש שהרי כל עיקר התקנה היתה לאפוקי אורחי' דאכלי בבי כנישת' ואלו הכא תנן אפי' עני שבישראל לא יפחתו לו מד' כוסות יין, ועוד שלא יוסיף החזן על הד' כוסות שתיקנו חכמי', ואסמכוה אקראי בבראשי' רבה ובירוש' דע"פ [פ"י ה"א], ואם יקדש שם ויוסיף עליהם מה הועילו חכמי' בתקנתן.
<h2>דף קח.</h2>
וד' כוסות שלפסח צריכין הסיבה דרך חרות, אחד האנשים ואחד הנשי', שהרי הנשי' חייבו' בד' כוסות שאף הן היו באותו הנס, ובאשה חשובה שאין עליה אימת בעלה. ובריש ילמדנו ובראשית רבה מצא' סמך להסיבה מן התורה, ויסב אלהי' את העם, מלמד שהושיבן בהסיב' כבני מלכים. אב"ן. פורקדן לאו שמיה הסיבה, הסיבת ימין לאו שמיה הסיבה ולא עוד אלא שמ' יקדים קנה לוושט ויבוא לידי סכנה. פי' פורקדן פניו למעלה כמו פרקדל. ויש ספרי' גורסי' פוריה קדליה, ערפו במטתו, וכדאמ' בהמוכר את הספי' [ב"ב ע"ד ע"א] במיתי מדבר דהוו גנו אפרקיד, והוה פרשא רכיב גמלא ורומחא בידיה ועבר תחות כרעיה, אלמא פרקדל פניו למעלה, ולא עוד אלא שמא יקדים כו', פי' (הקוד') [הקונטרס] אפורקדן קאי שמתוך שצוארו שוחה לאחריו וכובע הסותם את פי הנקב מתקפל למעלה ופותח את הקנה ונכנס לתוכו המאכל ונחנק. ורבי' שמואל ז"ל פי', דאהסיבת ימין דסליק מיניה קאי שמא יקדים קנה לוושט דוושט דרך ימין וכשהוא מוטה על הימין פותח הכובע שעל פי הקנה מאליו, ואם יכנס בו המאכל הוא מסתכן דמאכל ומשקה דרך ושט הוא כדאמ בפ' הרואה [ברכות ס"א ע"א]. למדנו מדברי שניהם דסכנה הוא למיסב בימין או ליושב פורקדן ואוכל ויש להזהר על כך.
<h2>דף קיב:</h2>
ואם חל י"ט הראשון שלפסח בשבת אין אומ' מעין שבע בבית הכנסת שהרי לא תיקנוה אלא מפני שבית הכנס' שלהם היו בשדות ושכיחי מזיקין מפני שליליות מהלכת בלילי שבתות, וכדאמ' בע"פ [קי"ב ע"ב], ובית הכנס' עלול שמלאך המות מפקיד שם כיליו, ואם ישאר יחידי המתאחר לבוא יהיה ניזוק, ותיקנו להאריך במעין שבע עד שיתפללו המתאחרי' לבוא, אבל בלילי הפסח כתי' ליל שימורי' הוא ליי' וגו' הוא הלילה הזה לילה המשומר מן המזיקין, במגי' סתרי' לרבי' ניסים.
<h2>דף קיד.</h2>
וטעם למנהג ד' כוסות מפ' בירושל' בע"פ [פ"י ה"א] ובבראשי' רבה, ר' בנאה אומ' כנגד ד' לשוני גאולה הכתו' בפ' וארא, והוצאתי אתכם, והצלתי אתכם, וגאלתי אתכם, ולקחתי אתכם, והבאתי אתכם אינו מן המניין שאינו מן הגאולות אלא בשורת הארץ הוא, וכנגד ד' כוסות הכתובי' בפרשה בסוף וישב, וכנגד ד' כוסות תרעלה שעתיד הקב"ה להשקות לאומות העולם, כי כוס ביד יי' כוס זהב (ב)בבל רוח זלעפות מנת כוסם [קח את כוס היין החמה], וכנגד ד' כוסות שלישועה שעתיד הקב"ה להשקות לישראל דשנת בשמן ראשי כוסי רוויה יי' מנת חלקי וכוסי וגומ' כוס ישועות אשא, ולא נכתב ישועה הרי שתים והרי ארבע.
